<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ה'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
גרסינן בפרק האיש מקדש, אמר רב נחמן אמר שמואל, יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר אין יכולין למחות דאם כן מה כח ב"ד יפה. (דקיימא) [וקיימא] לן כדידיה דרב נחמן. והני מילי היכא דלא טעו בשומא, הוא דאין יכולין למחות ברוחות. [אבל] אי טעו בשומא יכולין למחות, כדאיתא ברי"ף ז"ל. ומהא דאמרינן ובוררין להם חלק יפה, היה אומר רבינו יצחק הזקן ז"ל דיכולין אפטרופין לחלוק בלא גורל דאי בגורל מאי בוררין. ועוד כתב כיון דרשות האפטרופין כיד היתומים עצמן, אף הן אפילו בדבר דשייך גוד או אגוד, כתורה ונביאים, דאמרינן בפ"ק דב"ב [י"ג ע"ב] דאין חלוקתן אלא באגוד, יכולין האפטרופין להתרצות ביניהם ולחלוק בגורל או בעלוי כיתומים עצמן. ורבינו תם ז"ל כתב דאין לאפטרופין לחלוק אלא בגורל ובשומת ב"ד. ובוררין להן בגורל קאמר. דהא בהטלת גורל אין שם שום טורח. וכיון דאפשר לחלוק כדרך שאר החלוקות על פי גורל, מפני מה מקילין על אלו כך לחלוק בלא גורל ובלא שומת ב"ד. ולשון ברירה שפיר שייך בחלוקת גורלות, כגון אם יש שם שלש שדות, בורר לחלוק שדה כנגד שדה, כדי שיהיה כל חלקו מחובר, ולא שיחלקו כל שדה ושדה. ולעולם בגורל ובשומת ב"ד. וגם ר"י חזר בו והודה לדברי רבינו תם ז"ל. וא"ת א"כ כרבינו תם, אמאי הגדילו יכולין למחות, והלא שותף שבא לחלוק בפני ב"ד בשומא, הרשות בידו וחלוקתו קיימת, כדאיתא פרק אלו מציאות [ל"ב ע"א] ובפרק בית כור [ק"ו ע"ב], כמו שכתב רי"ף ז"ל שם. ותירץ ה"ר יונה ז"ל דהכא כשבא לעלות ברוחות, דהא מעיקרא אם היה גדול ובא לעלות שומעין לו, שהעלוי משבית הגורל. ומשום [א"כ] מה כח ב"ד יפה אין שומעין לו.
